Sunday, February 3, 2013

לפוסט בעברית, רדו למטה, מתחת לאנגלית. =)
India week 2 - Palulem Beach, Goa.

Palulem Beach  as seen from Colomb beach 

So, what can I write about this little tropical bay? I've spent a week here, and I would definitely stay longer if I could. However, it is true that this is not the best place to start a five months trip through India, simply because it is not really 'indian'. Goa's beautiful beaches are all dotted with lovely colorful beach-hut resorts, every restaurant serves more Italian, Russian, french , English and Israeli cuisine rather than Indian food. The small village of Palulem is basically one big souvenirs market, 'come look at my shop' is the most common greeting around here, and everywhere you look there are pinkish European tourists frying up in the sun (and many Israelis, too).

beach huts

 So this is the not real India,but still , it is my first time on a tropical beach, and I have to admit it's very addictive. Spending lazy days, doing nothing at all, and still it's very surprising how fast the sunsets arrive every day.
cow and surfer
the wonderful staff at 'pappilon' restaurant, where we usually hang out, told us they were only here for the tourist season, and by the end of march they'll head back home, to Nepal and Himachal Pradesh.

A fruit Duchan in Agonda Beach
Its really hard to imagine this lively place all empty, everything will be closed down, and only the villagers will keep on climbing coconut trees as if they were a stairway to heaven., and wait for the masses of tourists to return in September.

Feel free to leave comments,  and whatever you'd like , also you can subscribe to get updated about next posts. In the meantime, enjoy this video of a man climbing a coconut tree :

הודו שבוע 2- חוף פלולם, גואה.

אז מה יש לכתוב על חוף פלולם בגואה? ביליתי שבוע על המפרצון היפהפה הזה,  והייתי נשארת כאן בשמחה עוד שבוע, אבל צדק מי שאמר שעדיף לא להתחיל את הטיול שלנו דוקא בגואה, מהסיבה הפשוטה שגואה היא לא ממש הודו.
typical house in Goa

another typical house in Goa
זאת אומרת, גיאוגרפית כן, אבל ברור לכולם שהחופים של גואה ממש לא הודיים בשום מובן: הם יפהפיים, משובצים בקתות נופש צבעוניות (ומאוד יקרות..) בכל המסעדות פה המנות ההודיות נדחקו לסוף התפריט לטובת אוכל איטלקי,רוסי,צרפתי,אנגלי וישראלי כמובן, הכפר פלולם הוא בעצם שוק מזכרות אחד גדול ( "come look my shop" זו ברכת השלום הנפוצה כאן)

Cow and Chicken
והמון המון תיירים אירופאים ורודים נצלים בשמש וישראלים בכל מקום. זו הפעם הראשונה לי על חוף טרופי, ואני חייבת להודות שזה ממכר לבלות ימים עצלים על החוף באפס מעשה טוטלי. פגשנו הודים שגרים בצפון ובאו לעבוד כאן עד סוף העונה, וקשה לי לדמיין איך בעוד חודשיים בסך הכל כל העסקים ייסגרו, העובדים יחזרו הביתה לצפון, ןרק תושבי הכפר ימשיכו לטפס על עצי קוקוס כאילו הם מדרגות נעות, ויחכו לשובם של נחילי התיירים בספטמבר.

(איפה אפי? (רמז- על העץ

עכשיו אני כבר בהאמפי ,  מרגישה פה כמו בסט של ה'פלינסטונס', בשבוע הבא אספר מה קורה ..
תגובות, המלצות ושאר ירקות תכתבו למטה, ואפשר גם להירשם לעדכון על הפוסט הבא

דש מלאקשמי הפילפילונת

Friday, January 25, 2013

 India week 1 - Mumbai

* All photos were taken by me and if you'd like to use them please ask first. Thanks

A woman in Dhobi Ghat, Mumbai
Its 4:30 in the morning and i cant sleep. My mind is too busy processing everything i saw, heard and smelt during the last couple of days. One thing is for sure- we're not in Kansas anymore.
 Its as if Ive come to a place where everything is upside down, like when i was a kid, i always imagined that on the other side of the world people live upside down. Its true here.

Malaxhmi station in mumbai

Instead of an answer like 'yes' or 'no' to your question, you get a mysterious shake of the head which could be either one. The cows here lay calmly in the filthy streets instead of being served on a plate. On the crowded and door-less train, the man who's body is half-way out of the train, and he only holds with one hand, looks like he's having  the most fun. He reaches out his hand and lets the wind blow on his face.

part of Mumbai university
A random common example of Mumbai buildings

   The architecture in Mumbai is stunning. Every building is bigger and more impressive than the previous one, but they are all covered in black dirt and sand and look like they are about to collapse at any moment. One thing that every one have a cell phone even the beggars on the streets.

A man in Dhobi Ghat, or 'Laundry Quarter´
many many more of these all over the streets
On our short walk from the guest house to our favourite little Indian restaurant you can easily see the following 'neighbours': two kids, a  boy and a girl, maybe four or three years old, sit on the street and pee while having a conversation between themselves. Next to them, a goat with two broken legs, eat leftovers from the sidewalk, next to it is a man sleeping and a woman by his side massages his feet, probably his wife or sister. Next to them a carriage decorated with many colorful flowers and shiny lights, harnessed to a white horse, next to a sports car, next to three Asian backpackers who seems to be very lost. And all around us and them, all the time, a constant ear deafening noise of thousands of cars, taxis, buses and rickshaws, all competing over who has the loudest horn. The smell of Burnt rubber switches to smell of coconut, to urine, to fragrance candles.

10 rps per photo..

Words like 'amazing' and 'chaotic' gets a whole new meaning here. Everything is very much 'in your face'.
Whats funny is that me and me and my friend feel like an attraction ourselves. Everyone stares at us all the time, some ask us to get a photo with them, some just photograph us on their phone quietly and when we notice them they act as if they didn't and walk away.

A criqet player in the Oval Maidens
A child in Dhobi Ghat, or 'Laundry Quarter´

After four days in mumbai we took a twenty hours ride on a sleeper bus to Goa and finally got to Palulem beach, or 'coconut kingdom' as i like to call it.
On my next post ill let you know whats going on here, so far, it really reminds me of Eilat in Israel.. but with more coconuts.

I would love to hear your comments, questions, etc. 

Victoria Station , or -Chatrapati Mumbai CTS

Mumbai bay at sunset, on the laeft- Gateway of India

 Dhobi Ghat, or 'Laundry Quarter´

הודו שבוע 1 - מומבאי

  השעה 4:30 בבוקר, אבל ממש קשה לי להירדם. המוח שלי עסוק מדי, מעבד את כל מה שראה,שמע הריח וספג בימים האחרונים. דבר אחד בטוח- " אנחנו כבר לא בקנזס". כאילו הגעתי למקום שבו הכל הפוך, כמו שכשהיינו קטנים, דמיינו שבצד השני של העולם יש אנשים הפוכים. במקום להגיד'כן' ו'לא' הם סתם מנענעים את הראש. הפרות שלהם, במקום להיות בצלחת, מטיילות ברחובות המטונפים. ברכבת הצפופה וחסרת הדלתות דווקא ההודי שעוד שנייה עף החוצה כי חצי גוף שלו מחוץ לרכבת מרוב חוסר מקום והוא רק מחזיק ביד אחת את המעקה, נראה כאילו הוא הכי נהנה מהנסיעה, נשען החוצה, מושיט את היד הפנויה ועושה כאילו הוא עף.

at Malaxhmi station
הארכיטקטורה במומבאי משגעת. כל בניין יפה ומרשים יותר מהקודם, אבל הבניינים כולם מכוסים אבק שחור וחול, ונראים כאילו הם עומדים להתמוטט בכל רגע.
הדבר היחיד שדומה למערב פה,  בינתיים, הוא שלכולם יש פלאפון. אפילו לקבצנים ברחוב. לא ברור...

 Dhobi Ghat, or 'Laundry Quarter´
בהליכה הקצרה מהמלון למסעדה ההודית הקטנה ה'קבועה' שלנו, ראיתי ילד וילדה, בני שלוש או ארבע, משוחחים להם תוך כדי ששניהם כורעים עם מכנסיים מופשלות ומשתינים , לידם עז עם רגליים קדמיות שבורות מלחכת שאריות ירקות לידה איש ישן על המדרכה ואשתו מעסה את רגליו, לידם כרכרה מהודרת מקושטת בפרחים צבעוניים ואורות נוצצים רתומה לסוס לבן, ליד מכונית יוקרה, לידם שלושה תרמילאים אסייתיים שהלכו לאיבוד, ומסביב רעש מחריש אוזניים של אלפי מכוניות, אוטובוסים, ריקשות ומוניות שכל אחד מהם מתחרה בשני למי יש את הצופר הכי מעצבן. והריח של גומי שרוף מתחלף לריח קוקוס, ואז לשתן.

מילים כמו 'מדהים' ו'הזוי', שמרוב שימוש ביום-יום כבר מזמן איבדו את משמעותן, מקבלות כאן הגדרה מחודשת והמשמעות האמיתית שלהן מתחוורת מחדש, ומתרסקת לך ישר בפרצוף.
מה שכן, מצחיק להיות תייר מערבי במומבאי, כי בתוך כל הבלגן המשוגע הזה אתה בעצם סוג של אטרקציה קטנה ומכל כיוון בוהים בך והאמיצים אפילו ניגשים ומבקשים להצטלם איתך. האמיצים פחות מצלמים אותך בשו -שו בפלאפון.

Caroline's group of fans

ממומבאי נסענו 20 שעות באוטובוס לגואה, ממלכת הקוקוסים, ועכשיו אנחנו בחוף פלולם ובפעם הבאה אספר מה הולך כאן.
בינתיים זה מזכיר מאוד את אילת רק עם הרבה קוקוסים....

אשמח אם תכתבו לי כאן תגובות, שאלות וכו'.
להתראות בינתיים

Sunset at Palulem

Wednesday, June 27, 2012

NFCT Dynanmic Logo

Made by me and Guy Garibian in 2011, as a part of After Effects course in Bezalel Academy in Jerusalem.
The teacher was Moshe Zilbernagel.
This was for a competition between all members of the class and
It was very close to be chosen as the official NFCT (New Foundation for Cinema and Television in Israel)
We won second place.
Software: Adobe After Effects, Boujo, AutoDesk Maya.

Friday, June 22, 2012

SteamPunk Alice

This is actually a lil' old, It was made for a design competition by Israeli Animation College>
 (it won 6th place.. so close to be in the chart)
I wish I could participate in this year's competition but with the Final Project deadline coming up, it's not gonna happen.